הנזירים באו כצליינים והפכו לנזירים. הצליינות נמשכה. בואדי חג'אג'ין בסיני, מצאו חוקרים כ-100 כתובות על הסלעים מהמאה 7 – בארמנית, כנראה ע"י צליינים שהיו בדרכם להר סיני.
הכתב הארמני חדש יחסית. הכתב פרי המצאה. עד קבלת הנצרות, זוהי שפה אוראלית, כותבים אותה בכתב אשורי או יווני. יוצר השפה – סט מסרופ ממציא כתב חדש בן 38 סימנים. כעת, בשנת 406 אחת המטרות לתרגם את התנ"ך והברית החדשה. זה לקח 40 שנה וב-451 היה בידי החוקרים ספר שלם של כתבי הקודש בארמנית.
מכאן: דת חדשה וכתב חדש גורמים להתנתקות מהסביבה הפוליטית – מדינית (מרומא, פרס, יוון). יש לך זהות חדשה. אתה אמנם נתין של הקיסר, אבל לא מתפלל כמוהו ולמעשה אתה שואף לעצמאות.
מאות 4-9 – הן תור הזהב של הספרות הארמנית, תרגום מתמשך של יצירות רבות. כל הידע עד ימי הביניים היה אצל האליטה – במנזרים. הם פתחו בתי ספר ואקדמיות וזה התחיל לחלחל לעם.
התרבות הגיעה לארמניה דרך הנצרות: כתב, אומנות, אדריכלות אבל גם המתח עם ביזנטיון. היו ניסיונות של שליטים ואנשי דת ביזנטיים להחזיר הארמנים לחיק האמונה האורתודוכסית.
ב-638 הכיבוש הערבי שם קץ למתח, הנצרות הארמנית-מונופיזיטית מתקבעת ומתנתקת סופית מביזנטיון. אז אין הרבה נוסעים ואין עדויות על הארץ.
השינוי בא עם הצלבנים, תרומה אירופאית. במאה 11 – פלישת הסלג'וקים והרס רב.
המסע הצלבני אמור "לשחרר" את ירושלים לטובת הנוצרים. הם יצאו לדרך ללא הכנות, עברו דרך ביזנטיון ולאחריה דרך ארמניה. הארמנים עזרו להם ולמרות זאת היו עימותים כי הצלבנים רצו לכבוש אותה. הם שחררו את המקום, אבל גם רצו להישאר כאן ולהקים ממלכה. הממלכה היחידה הייתה הארמנית בדרום טורקיה ושם חפשו מועמדת לאשת המלך, כי חפשו סידור מקומי אבל עם דם כחול.
3 המלכות הצלבניות הראשונות מסידור נשואי הנוחיות היו ארמניות.
בא"י הנסיך טורוס מציע למלך הצלבני לאכלס את השטחים הפתוחים בין הערים המבוצרות הצלבניות בארמנים, כדי שישמרו על הערים. אולי, אם היו עושים זאת, היו דוחים את נפילת הצלבנים.
המלכה מליסנדה הייתה ארמנית והקימה את הכנסייה הארמנית סנט ג'יימס.
מאז ימי הצלבנים אנו יודעים את כל הפרטים על ירושלים. הרובע היהודי היה אז באזור שער הפרחים. הצלבנים התיישבו באזור הרובע היהודי כיום.
בתקופה העותומאנית היה קשה. לא דברים פיזיים אבל היו מסים כבדים. הכול היה תלוי בביקורו של מושל דמשק, שירושלים הייתה תחת חסותו. הוא ביקר בירושלים, אצל הקתולים, הארמנים והיוונים ואז היה מחליט על התקציב שלהם. הכסף לא היה מספיק, גם לא מתרומות הצליינים ולכן יצאו כמרים לקצווי תבל כדי לאסוף כסף ולשלוח לירושלים. אחד המפורסמים היה גרגורי נושא השרשראות: הוא נשא שרשרת ויצא מירושלים לקושטא ולארמניה ובכל יום ראשון ישב בפתח כנסייה וקבל כסף. כך עשה 9 שנים. הוא אחד ממייסדי המקום, מפאר ומקשט את כנסיית סנט ג'יימס. הוא הביא את האבנים הכחולות.
היחסים עם היהודים היו יחסי שכנות נורמאליים. הארמנים מתנגדים למיסיון. הקתולים והפרוטסטנטים ניסו להמיר את דת הארמנים, כך שגם הם סבלו ממיסיון. לכן, כחוק – אינם מטיפים את הנצרות. לא רוצים לערבב דת ולאום. רק דרך נישואין ואז מדובר בפעולה תרבותית ודתית. כלומר: הארמנים קבלו הנצרות ככנסייה לאומית, השייכת רק לגזע מסוים, לעם מסוים, שמדבר שפה מסוימת.
בתקופה הירדנית – הכול נקבע ע"י המלך. הייתה עיר עם משמעות. הייתה שלוה , לא היו חיכוכים.
הרובע הארמני התחיל כמנזר ואכסניית עולים לרגל שנבנו סביב קתדראלת סנט ג'יימס כבר במאה ה-4 (הקתדראלה לכבוד יעקב-אחי ישוע (יעקב הקטן) ויעקב בן זבדי (יעקב הגדול).רק אחרי שואת הארמנים, במלה"ע הראשונה, הגיעו המוני פליטים וזה הפך לשכונת מגורים. הכנסייה הארמנית פתוחה לקהל רק בשעות התפילה, פעמיים ביום. זו כנסייה פרטית של כמרים, שנפתחת לציבור וגם לארמנים עצמם, רק בזמן התפילות.
הארמנים קודם כול ארמנים אבל אינם דתיים. הם חילוניים. מאמינים אבל לא פרקטיים.
לארמנים יש זכויות גדולות בכנסיית הקבר יחסית למספרם הקטן. איך מסבירים זאת?
1. הארמנים היו בין הנוצרים הראשונים בא"י, 1,600 שנים.
2. הם אנשים מאמינים ובאו כצליינים.
3. לצליינים יש הרבה כסף, יש להם אמצעים לרכוש זכויות.
4. צריך שיהיו אנשים מתאימים במקומות המתאימים. בזמן הביזנטיים היו 12 קיסרים ממוצא ארמני. בזמן הטורקים היו לארמנים נציג – היועץ של הסולטאן ובנוסף הבקשיש.
כלומר, צרוף של מקרים ומזל.
הקרמיקה הארמנית:
תחום מוכר של אלפי שנים. הקרמיקה היום באה מפרס. מקורות הקרמיקה בערים איזניק וקות הייה, שם חי מיעוט ארמני ואומניו לימדו אומנים טורקיים. הם יצרו תמונות, אריחים לחיפוי קירות וכלים. הקדר מעצב את הכלי, הצייר הראשי רושם המיתווים, צובעים ומעבירים לתנור.
הקרמיקה הארמנית הגיעה לירושלים לפני 90 שנים, כאשר הבריטים הזמינו ב-1919 אומנים לשפץ את אריחי כיפת הסלע בירושלים. הגיעו 3 משפחות . תחילה עבדו יחד ולאחר זמן נפרדו והקימו סדנאות משלהם.
הרובע הארמני בירושלים
הכניסה
הכניסה הראשית אל חצר הארמנים ואל הכנסייה הגדולה שלהם נמצאים ברחוב הפטריארכיה הארמנית. מעל הכניסה הכתובת הנ"ל :
 
ולידה דלת ברזל כבדה ועליה כתוב בארמנית : "שער זה נבנה על ידי הפטריארך קירקור בשנת 1646 ". בכניסה לצד השומר בנוי מתקן שתיה עתיק שעליו רשום: " כל השותה מים במקום זה יזכור נא את הבונה האלמוני" (1900).

בסמוך לכניסה לחצר המנזר גרם מדרגות מוליך למושב הפטריארכיה הארמנית ומרכז ה
המנהלי.
האולם המרכזי של הפטריארכיה, המיועד לקבלת האורחים, בנוי ממזרח למערב מע ל
לקשת החוצה את הרחוב העובר סמוך לרובע הארמני. האולם מרווח ומרשים בצורתו.
הוא דומה לסאלון אירופי מפואר, ויוצא דופן על רקע בניני העיר העתיקה .
קירות האולם מעוטרים בציורי שמן אמנותיים של פטריארכים הארמנים בשנים עברו.
לצידם תמונות של שליטים אירופים שביקרו במקום, ביניהם תמונות של ג׳ורג״
החמישי והמלכה מרי מאנגליה. הם ניתנו כשי לפטריארכיה ב 1929- , לרגל חגיגות
היובל של הפטריארך יגישה טוריאן. על הקיר הדרומי תלויה צלחת נחושת גדול ה
הניקראת ״מגן חמזה״. היא היתה מונחת במאה הקודמת בכיפת הסלע וניזכרת הרבה
בספרות עולי הרגל. בסמוך לכס הפטריארך מונחים בארונות זכוכית סמלי הפטריאר –
כים הקודמים, וכן כלי פורצלן יקרים ומלאכת מחשבת. רצפת האולם מכוסה בשטיחים
פרסיים יקרים ומהתקרה משתלשלות נברשות בדולח יקרות, המצטיינות בצורתן
המקורית. המבנה הוקם ב- 1853 .
אוצרות הפטריארכיה הארמנית
בפטריארכיה הארמנית גנוזים אוצרות רבים שערכם לא יסולא בפז. הם כוללים אוספי ם
מרהיבים של כלי קודש עשוים זהב וכסף, תכשיטים, מנורות , צלבים, בגדי כמור ה
יקרים, כתרים, שרביטים וגביעים העשוים מזהב וכסף ומעוטרים ביהלומים ואבנים טובות .
הכלים עשויים בצורה אמנותית נפלאה שיכולים לשמש מקור גאווה לחשובים שבמוזיאונים בעולם. אוסף נוסף כולל כ 4,000- מגילות מאוירות ע״י אמנים ארמנים מהמאה ה 10- ואילך .
מרביתם של אוספים נפלאים אלו הם מתנות שהובאו ע״י עולי רגל במשך מאות בשנים.
אוצרות הפטריארכיה הוצגו לציבור בתצוגה מיוחדת ב 1969- . ואף פורסם ספר על
אוצרות האמנות הארמנית
הכנסייה הגדולה
כנסייה זאת נקראת על שם יעקב הקדוש. במסורת הנוצרית ואילו הארמנים קוראים לו "סוריפ הרוב" שהוא קדוש יעקוב. הוא אחד משנים עשר השליחים של ישוע והומת במקום עליו בנויה הכנסייה על ידי חייליו של הורדוס אנטיפס בשנת 44 לספירה בקירוב. בברית החדשה מסופר: " בעת ההיא שלח הורדוס המלך ידו באנשי העדה לענותם. ויהרוג את יעקוב אחי חנן בחרב. ( מעשי השליחים י"ב ). ליעקוב הקדוש התקשרו מספר סיפורים: באנגלית שמו saint james the greater , הוא היה הבישוף הראשון וראש העדה הנוצרית של ירושלים , המסורות לגבי מותו מספרות שהוא הושלך מפינת החומה של הר הבית, ונקבר במערת קברים בנחל קידרון, יש המצביעים אפילו על קבר בני חאזיר כקברו.
מסורת נוספת תספר: שכאן טמון ראשו הערוף של יעקוב הקטן אחיו של ישו בכנסייה זו בקפלה שבקיר הצפוני (משמאל לכניסה), ושאר גופו בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד. קפלה זו היא המקום הקדוש בכנסייה.
במבוא לאולם התפילה תלוי הנאקוש, מסורת מהתקופה המוסלמית באה אסרו לצלצל בפעמוני הכנסייה, ואז השתמשו בנאקוש על מנת לקרוא את האנשים לתפילות. צליל הנאקוס חזק ונעים (כמו קסילופון עם צליל אחד). כיום ניתן למצוא נאקוס בכנסייה זו ברובע הארמני, בכנסיית הקבר ובמנזר סנטה קתרינה. על קיר הכנסייה נמצא את תמונתו של סנט גרגורי מפיץ הנצרות בארמניה.
בחצר הכניסה אל הכנסייה נקברו בעבר פטריארכים ונזירים ארמנים. בחלקי הקיר העליונים מגולפים צלבים ועיטורים, המכונים "חָטְשְקָרים", האופייניים לקירות קברים וכנסיות לרוב. כאן הם מלווים בכתובות בארמנית, ומהווים עבודות אמנות חשובות ונדירות.
צורתה המפוארת של הכנסייה – מקורה בארכיטקטורה המרשימה ורבת העצמה המאפיינת את הבניה הארמנית, ובעבודות האמנות העשירות והעיטורים הרבים שנעשו בה במשך דורות ארוכים. ייחודה של הכנסייה הארמנית המטופחת בלט אף ביתר שאת על רקע מצבן הדל והמוזנח של מרבית הכנסיות בירושלים בתקופה העות־מאנית. מצב שנבע מחוסר אמצעים לביצוע עבודות השיקום המינימאליות ומן המריבות הכתתיות הבלתי פוסקות במקומות הקדושים.
הכנסייה בצורתה הנוכחית היא זו שהוקמה בתקופה הצלבנית, במאה ה-12. היא עברה שינוים ושיפוצים מאוחרים, שהחשובים שבהם הם שיקום החלק האפסידאלי ממזרח במאות ה-13-14 , חסימת הפורטיקו הדרומית והפיכתה לקפלה נוספת בשנת 1666, ועיטורה מחדש במאה ה-18 ע״י גריגורי, ״נושא השלשלת״.־ בתקופתו היה מצב הפטריארה רע ביותר בשל בשל נטל המיסים הכבד ואיום הנושים המוסלמים כי יתפסו את כנסית סט. ג'ימם עקב החובות. ביאושו החליט הפטריארך לשים על צווארו שלשלת כבדה – סמל לשעבוד החובות ונשבע שלא לשחרר עצמו עד שלא יעלה בידו לאסוף את הכסף הדרוש כרי לפדות את הכנסייה הארמנית מחובותיה. הפטריארך גריגורי שזכה בעקבות מעשהו זה לכינוי ״נושא השלשלת" נדד ברחבי ארמניה והצליח לאסוף סכום כסף שהיה בו די לא רק לשלם את החובות לנושים המוסלמים, אלא אף לבצע עבודות שיקום בכנסייה ובמבנים אחרים ברובע הארמני כיגון הקמת אכסניה לעולי רגל והקפת הרובע, בחומה. עיקר העבודות בוצעו בעקבות השגת פירמאן מקושטא. העבודות נמשכו ב-10 שנים והן כללו דיפון הכנסייה לחלקיה השונים וקישוטה באריחים נאים, אך עיקר עבודות השיקום והעיטורים נעשו בקיר הצפוני של הכנסייה. דלתות הקפלות עוטרו בעבודות אמנות מרהיבות ביופיין והמשובצות בתשליב של שריון צב וצרף. כן שוקמו או ניבנו מחדש האפריונים והכיפות המעטרות את הקפלות בצורה אמנותית מרהיבה.
מבחינה ארכיטקטונית בנויה הכנסייה בסגנון ארמני אופייני, שעיקרו בניה מוצקה ומאסיבית לפי תכנית של ״בנין מרכזי״ (או: צורת צלב), שכל חלקיו מתייחסים לנקודה מרכזית אחת המסתיימת בכיפה. הכיפה הנישאת על ארבע אומנות, בגויה בעזרת ששה קמרונות מצטלבים היוצרים משושה נאה במרכזה. כנסית סט. ג׳ ימס דומה לכנסיות ארמניות אחרות ובעיקר לכנסייה מהמאה ה-10 הנמצאת בחגפד שבצפון ארמניה, שאף היא ו נויה בצורת צלב עם אולם תווך רחב וסטראות צרות. עם זאת מצוים בכנסית סט ג'יימס פרטים אמנותיים מהתקופה הצלבנית.
אלו ניכרים בכותרות העמודים המעוטרים ועלי אקנטוס ״נפולים", וכן בעיטורי בעלי חיים בין הכותרות. גם משקוף הפתח הדרומי ששימש ככניסה בתקופה הצלבנית, כל זה מעיד שעל מלאכת בניית הכנסייה הופקדו אומנים צלבנים.
תיאור הכנסייה:
אופיינים לכנסייה הפאר ואווירת המיסתורין האופפת אותה, המושגים ע״י האור העמום החודר אליה רק דרך הכיפה והמנורות הרבות הדולקות בה. ארבעת האומנות במרכז הכנסייה מסמלות את אר בעת כותבי האוונגליונים בעוד הכיפה הנישאת על האומנות מסמלת את העולם הנוצרי. קירות הכנסייה מכוסים באריחים כחולים – מעשה ידי אמנים ארמ נים מקאוטיה במאה ה 18- , מעל לאריחים המגיעים לכדי גובה של 2 מ ־ , הקירות משוחים בציורי שמן נאים המתארים את חיי ישו בחלק העליון,וחיי הכנסייה בחלק התחתון. תיאור הכנסייה:
אופיינים לכנסייה הפאר ואווירת המיסתורין האופפת אותה, המושגים ע״י האור העמום החודר אליה רק דרך הכיפה והמנורות הרבות הדולקות בה. ארבעת האומנות במרכז הכנסייה מסמלות את אר בעת כותבי האוונגליונים בעוד הכיפה הנישאת על האומנות מסמלת את העולם הנוצרי. קירות הכנסייה מכוסים באריחים כחולים – מעשה ידי אמנים ארמ נים מקאוטיה במאה ה 18- , מעל לאריחים המגיעים לכדי גובה של 2 מ ־ , הקירות משוחים בציורי שמן נאים המתארים את חיי ישו בחלק העליון,וחיי הכנסייה בחלק התחתון.
אבות הכנסייה מתוארים מימין לאזור הבימה ואלו אבות הכנסייה הארמנית – בקיר השמאלי, ולצידם מרטירים מפורסמים בתולדות הנצרות. החלק המקודש ביותר בכנסייה נמצא בקיר הצפוני משמאל, בו מצויים גם השרידים הקדומים ביותר מהמאה ה- 6 . הקפלה הראשונה מוקדשת למקאריוס, מהבישופים הראשונים של ירושלים. לאחריה -הקפלה המוקדשת ליעקב (ג׳ימס) . במקום זה נקבר לפי המסורת ראשו, לאחר שנערף ע״י הורדוס אנטיפס. דלתות הקפלה הן מעשה אמנות נדיר ביופיו מהמאה ה 18- . הן מעוטרות בתשלובות של צדף ושריון צב העשויות בצורה מרשימה. על רצפת הקפלה כוכב עשוי שיש המסמל את המקום בו ניקבר ראשו של יעקב הוא ג'יימס השליח,שעל שמו נקראת הכנסייה. זהו למעשה ״קודש הקדשים״ של הכנסייה ובמקום בוערות מגורות יומם ולילה. בהמשך דלת נוספת המוליכה לקפלה ע״ש מינאס, ובו השרידים הקדומים בכנסייה מהמאה ה 6 וה -7 , לאחריה – דלת נוספת, דומה לקודמתה, המוליכה לקפלה ע״ש סיזפנוס, המשמשת גם כמקום מלבושי הכמורה של הכנסייה. בקפלה זו מצוי אגן טבילה בו נטבלו, לפי המסורת, 5,000 איש בראשית הנצרות ע״י הפטריארך צידיל. בחלק המזרחי של הכנסייה שלוש מזבחות. המזבח המרכזי הגבוה, מוקדש ליעקב הצעיר אחי ישו, זה מימין מוקדש ליוחנן הפטריארך גדיגורי ״נושא השלשלת״. מול למזבח מצוים שני מושבי הכם: הכס הצנוע יותר מימין הנו של הפטריארך ונמצא בשימושו בעת שהוא עושה בקודש. זה משמאל עליו סוככת כיפה, מוקדש ליעקב הצעיר אחי ישו, שגופתו נקברה במקום לאחר העברתה מנחל קדרון (אך מאוחר י יותר נטמנה תחת המזבח המוקדש לו) שהוא מהמקומות הנערצים ביותר בכנסייה.
מבקר בשם מונדייל , שביקר במקום ב 1697 , מתאר בהתפעלות את הכס הזה:
" במרכז הכנסייה כס המשובץ שריון
צב וצדף ועליו בנויה כיפה נהדרת
העשוייה אף היא מאותם חומרים. הצדף
ושריון הצב משובצים בצורה כה מרשימה
עד כי רמת העבודה עולה לאין שיעור
על החומר ממנו היא עשויה״. 

הכס בשימוש רק אחת לשנה בחגיגות המקודשות לקדוש זה: אז הפטריארך משתמש לזמן קצר בלבד, עד לסיום טקס התפילה מקום שם הוא מקבל את כתב ההרשאה של המסדר ע״ש יעקב מנציגי העדה. טקס זה חוזר שוב כל אימת שניבחר פטריארך חדש. הכס והכיפה מעליו ניבנו ב- 1661 ותוקנו ב-1812 . מעבר לחלק הדרומי של הכנסייה, מוליך לקפלה העליונה ע״ש פאולוס ופטרוס, הנמצאים מעל ל ׳'מזבח ע״ש מרים אם ישו והמזבח המוקדש ליוחנן המטביל. למעבר זה שתי דלתות קדומות, האחת מהן דומה ביותר לדלת של קפלת סט. ג׳ ימס ועשויה אף היא מתגליפי עץ אמנותים, בהם משובצים עבודות צדף ושריון צב. מאחוריה, דלת נוספת עשויה בטעם אמנותי רב. היא מעוטרת בצלבים התחומים ע״י מסגרת על רקע עיטורי עלווה.
כתובת בחלק העליון של הדלת מעידה, כי היא !וורמה לכנסייה ב 1371- ע״י הובנס ובנו.

קפלה זו נמצאת בחלק הדרומי של הכנסייה, כעין נספח לה. במקורה היתה זו חצר הכניסה (פורטיקו) לכנסייה, ברם המרווחים בין עמודי הפורטיקו נחסמו בשנת 1666 כדי ליצור קפלה נוספת שהוקדשה לראש הכנסייה הארמנית העולמית שמושבו בעיר אטשמיאדזין שבארמניה – המרכז הרוחני של הארמנים. בכנסייה מזבח נאה שהוקם בשנת 1733 ולידו מזבח מיוחד נוסף הנקרא ״סיני הקדושה״. מתחתו מונחות שלוש אבנים שהובאו האחת – מהר סיני, השניה -מהחבור, והשלישית – מהירדן. האבנים הובאו במיוחד עבור אותם מאמינים שנבצר מהם להגיע למקומות הנזכרים בשל קשיי הדרך. מקום זה ניזכר לעתים קרובות ע״י עולי הרגל.
גרטניוס 1400בשנת מעיד:
״לפני הכנסייה היו שתי אבנים
משיש אדום, במשקל שאדם יכול
לשאתן. מלאך הביאו עבור הבתולה,
(ששאפה לעלות לרגל להר סיני) ונבצר
ממנה , והמלאך הביא לה ברכה
מהר סיני, שלושה ימים טרם שהלכה
לעולמה ״ .
במקום כס נוסף, הנמצא בשימוש הפטריארך בשעת הטקס. קירות הכנסייה מדופנים באריחים נאים ביותר, מעוטרים במוטיבים פלוראליים וסצינות מחיי ישו או סצנות מקראיות שהועתקו
ממגילות ארמניות עתיקות. מרבית האריחים הם משנת 1730 ונעשו כנראה ע״י אמנים מקוהטיה.

לפי הכנסייה חצר ששימשה בעבר כמקום קבורה של הפטריארכים הארמנים והנזירים. מצבותיהם נראות במקום עד היום. אחת המצבות נושא תכתובת:
״ פ״נ הבישוף והפטריארך אברהם ממסדר
השליחים בירושלים בתקופת שלטונו של
הסולטאן צלאח א-דין בשנת 1192 ״ .

בחלק העליון של הקיר התוחם את החצר, משולבים צלבים מגולפים ״קטשקרים״( מתקופות
קדומות שעשויים באמנות רבה והם מתקופות שונות. ״הקטשקר״ הוא אריח נושא עיטורי צלבים, העשוי בעדינות רבה, בחיטוב של תבליט גבוה. הוא מצוי בעיקר על קירות כנסיות וקברים.
כך, הקתדרלה הכנסייה ע״ש סט. ג׳ ימס מעוטרת מבפנים ומבחוץ כאחד ב״קטשקרים״, שניתנו
כמתנות ווטיביות ע״י עולי הרגל. רבים מהם בעלי ערך אמנותי רב. כן יש ערך היסטורי לכתובות שעליהם.
מחוץ לכנסייה, סמוך לכניסה מימין, זוג מצלתים קדומים. במאה הקודמת הם שמשו כפעמוני הכנסייה, שכן עד 1840 נאסר על הנוצרים להשתמש בפעמוני כנסייה רגילים )זאת לא רק בכנסייה הארמנית, אלא במרבית הערים במזרח שהיו תחת שלטון תורכי ( המצלתיים ) בערבית נאקוס עשויים האחד, מעץ, והשני ממתכת, ומשמשים עת ה לקריאת הכמרים לתפילה .
לצידי פתח הכנסייה שני מזבחות: האחד מוקדש לסט. ג'ורג' , השני לסט.ניקולאס, והם מעוטרים באריחים נאים. ע״פ המסופר היו מזבחות אלה בשימוש הארמנים בשנים 1187 כאשר הכנסייה נסגרה בפקודת צלאח א-דין. הם היו שוב בשימוש בשנים 1656-1659 , לאחר שפרצה מחלוקת בין הארמנים והיוונים אורתודוכסים בגין החזקה על הכנסייה.

המוזיאון לאמנות ארמנית

המוזיאון, הנמצא בפנימייה הישנה לפרחי כמורה, המוזיאון כולל בין השאר המחשה גראפית של תולדות העם הארמני וזיקת ולירושלים, אוסף תצלומים עתיקים מעשה י די הפטריארך ישי, מצלמיה הראשונים של ירושלים (1861 ) , תולדות בית הדפוס הארמני, ואוסף מצומצם של מוצגים מגנזת הפטריארכיה. למרבה הצער חפצי האמנות היקרים אינם מוצגים במוזיאון, זאת בשל הבעיות הכרוכות בשמירתם והבטחתם.

הכנסייה ע״ש סט. תיאודורוס ספרית כתבי היד הארמנים
הכנסייה ע״ש סט. תיאודורוס ניבנתה ע״י המלך הארמני חטום מקיליקיה ב 1256 , לזכר
בנו טורוס, שנהרג בקרב כנגד המצרים. זוהי כנסייה נאה שקירותיה מכוסים באריחים
שנעשו בקאוטיה. כן משולבים בקירות הכנסייה ״קטשקרים״ מעניינים עם צלבים על
המזבח במרכז הכנסייה, תמונה של מרים, המהוה דוגמא נאה לאמנות של הדורות
הקודמים נראה כי היא צוירה לפני כ 200- שנה בספרית כתבי יד, קרוב ל 4,000- כתבי יד, ביניהם תרגומים רבים של כתבים כנסייתיים , אשר רבים מעוטרים במיניאטורות נאות, מרביתן מהמאה ה 10- ואילך. חשיבותם רבה נודעה למגילות המעוטרות, המהוות בנוסף לערך האמנותי, ביטוי דתי נעלה, אשר הביע העם הארמני את רגשותיו הדתיים. האוסף של המגילות הארמניות המאוירות הנו השני בגודלו בעולם (לאחר זה שבאטשמיאדזין שבארמניה). אך אינו נופל מימנו
בחשיבותו.

הספריה
הספריה הארמנית נוסדה ב 1929- והיא כוללת כ 50,000- ספרים, קרוב למחציתם בשפה
הארמנית. הספרייה מתמחה בלימודים ארמנים ויש בה אוסף שיטתי של ירחונים וביטאונים
בנושא זה מכל העולם.

בית הדפום הארמני נוסד ב 1833- ע"י הפטריארך זכריה, ונמנה עם בתי הדפוס הראשונים בא״י. הוא רכש מוניטין ברחבי העולם הארמני, לא רק בזכות איכות ההדפסה, אלא בשל פרסום קבצים בעלי חשיבות יוצאת דופן בשטח הליטורגיה והדת של הכנסייה הארמנית. החל מ 1866- מפרסמת הפטריארכיה ירחון בשם ״ציון", שקיבל אופי מדעי החל מ 1927- והפך לאחד הביטאונים החשובים ביותר ללימודים ארמנים.

במזרח המנזר הארמני, נמצא ביה"ס התיכון ע"ש טרקמנקץ הקדוש. ביה"ס נתמך ע״י
הפטריארכיה הארמנית ובן ע״י תרומות מחו׳׳ל.
בעבר היו מוסדות חינוך רבים בפטריארכיה הארמנית. כך, ביה״ס הראשון לחינוך בנו ת
בירושלים נחנך ב 1863- ע״י הארמנים, ביה״ס הנוכחי הוקם ב־ 1929 ע״י הפטריארכיה ,
וכולל גן ילדים ובי״ס יסודי, וביה"ס תיכון שנוסף בשלב מאוחר יותר (1953)בביה״ס לומדים למעלה מ 300- תלמידים. נושאי הלימודים הם כלליים ודתיים-ארמנים.
כאחד.

הסמינר התיאולוגי של הפטריארכיה
זהו אחד המוסדות החשובים ביותר של הפטריארכיה הארמנית, שנועד להכשיר פרח י
כמורה לתפקידם. המבנה הישן של הסמינר הנמצא בשטח המנזר הוקם ב 1843- , וכולל
פנימייה לכ 50- תלמידים שבאו מכל הקהילות הארמניות בעולם )משמש כיום כמוזיאון.
בשנים האחרונות נחנך סמינר חדש מערבה למנזר הארמני, שהקמתו מומנה ע׳׳י בעלי הו ן
ארמנים בארה״ב. הסמינר המאכלס כ 200- פרחי כמורה בגילים שונים, נחנך רשמי ת
ב- 1975 בהשתתפות נכבדים ארמנים מכל רחבי העולם. סמינר זה הינו אחד המוסדות
החשובים ביותר הקיימים כיום ללמודי דת ולימודים ארמנים ובוגריו נשלחים לשרת בקהילות הארמניות בחו"ל. לאחר שנסגרו מרכזי הלימוד הארמנים בתורכיה (1914) וברוסיה (1921). הפך הסמינר בירושלים למרכז עולמי ללמודים ארמנים, בעוד (יו שהצליחו להמלט מארמניה, התרכזו בירושלים. באותה תקופה נוסד ברובע הארמני גם ביה״ס ליתומים ״אררט״ ששימש קורת גג לאלפי פליטים ארמנים שנמלטו מהפרעות. רבים מיתומים אלו היו ברבות הימים לתלמידי הסמינר התאולוגי הארמני והיו מהם אף שהגיעו לתפקידים רבי חשיבות בכנסייה הארמנית בארץ ומחוצה לה ,בניהם הפטריארך הארמני של ירושלים והארכיבישוף הארמני של אירופה המערבית בשנות ה 60. על אף שלאחר שנפתח מחדש הסמינר הדתי בארמניה, ביה״ס בירושלים הוא עדיין
החשוב ביותר, ומבין כתליו יוצאים אנשי הכמורה הרבים והבולטים ביותר. 

כנסיית המלאכים- בית חנן
מזרחית לביה״ס הארמני, נמצאת כנסית ״המלאכים הקדושים״ (בית חנך). הכנסייה בנויה במקום שלפי המסורת היה ביתו של חנן, חותנו של קיפא, אליו הובא ישו למשפט (יוחנן, יח, 13)
הבית ניזכר לראשונה במאה ה- 1 ובשם כנסית "מלאבי השרת הקדושים״ שלפי המסופר, כיסו
 
את פניהם שעה שישו הוכה ע״ י משרתי הכהן הגדול. הכנסייה נקראת בפי התושבים ״דיר אל
זייתון״ (מנזר עץ הזית), זאת בשל עץ זית הנמצא בחצר בסמוך למנזר.
לפי המסורת ניבנתה במקום כנסית כבר במאה ה -1, ברם הכנסייה הנוכחית הוקמה במאה הי״ב
בתרומותיהם וסיועם של עולי רגל ארמנים, והיא מנציחה את מקום מאסרו הראשון של ישו .
לפי כתובת שנתגלתה בקיר הדרומי, שוקמה הכנסייה בשנת 1286 ע״י המלך הארמני ליוון
השני מקיליקיה. הפורטיקו שהייתה פתוחה בעבר, חסומה עתה וע״י כך הפך המקום למעין חדר בדמוי פרוזדור ארוך, הבנוי בסגנון צלבני. הכנסייה בגויה בצורה נאה ביותר. היא מחולקת באמצעות ארבע אומנות רבועות לאולם תווך מוגבה ושתי סיטראות הבנויות בפרופורציות נאות. משמאל. קפלה קטנה, בה מצביעים על ״מקום מאסר והראשון של ישו״. היא מזכירה בסגנונה את
הקפלות בכנסיית סט. ג'יימס. קפלה קטנה, בה מצביעים על ״מקום מאסר והראשון של ישו ״. היא מזכירה בסגנונה את הקפלות בכנסיית סט. ג'יימס. דלת הקפלה עשויה באמנות רבה, בה שיבוץ של צדף ושריון צב עבודת אמנים ארמנים מהמאה ה 17- . המזבח המרכזי נבנה ב 1733- , בתקופת של טונו של הפטריארך גריגורי ״נושא ה של של ת״. הוא דומה בצורתו למזבח המרכזי בכנסיית סט .ג'י מ ס. מימין למזבח המרכזי מעבר קשתות המוליך לחדר מל בו שי הכמורה ע״ש הריפיסימה הקדוש. במקום ששרדה דלת עץ משנת 649 העשויה באמנות רבה. היא מעוטרת בצלב גדול ונושאת כתובת ארמנית: ״דלת זו הוקמה ב 649- ולזכר הכומר רברנט מינאס ע״י הארכיטקט חמת״. מן הדין להדגיש כי כנסייה זו משמשת את הקהילה הארמנית שברובע ל צרכיה היומיים, כגון טקסי נשואין, לידה ולוויות, ולא כנסית סט. ג׳ימס .
במקום נמצא גם מנזר של נשים ארמניות . בחצר הכנסייה בצפונה, עץ זית אליו ל פי המסופר ,
נקשר ישו טרם שנשפט בפני הכהן הגדול. המקום מוקף בקיר גבוה כדי להגן על העץ, שכן עולי הרג ל ייחסו לו קדושה רבה ונהגו לשבור מ ענפיו. בקיר מצויים מספר חלונות זכוכית כדי לאפשר למבקרים להתבונן בעץ. במקום אבן אשר פרצה ל פי המסורת בזעקת ״ הושע־נא״ שעה שישו ענה לפרושים כי : " האבנים יזעקו . . ." לוק׳ ט, .

כנסיית קייפא נמצאת על הר ציון מול שער ציון ,ולידה בית הקברות הארמני. הכנסייה נקראת ע״ש הכהן הגדול קייפא אליו הובא ישו למאסר. היא מכונה ע ״י הארמנים גם ״כנסית הגואל״, לזכר סבלו של ישו במקום זה. ל פי המסורת הארמנית הוחזק כאן ישו למשך הלילה ,טרם שהובא לפני פילאטוס . במקום כנסייה קטנה בה מראים את מקום המאסר. מתחת למזבח -אבן, שהיא לפי המסופר , חלק מאבן הגולל שסגרה על קבר ישו. סמוך לכנסייה, בקמרונות לאורך הקירות קבורים הפטריארכים הארמנים שהלכו לעולמם. המבנה מוקף בבית העלמין הארמני שהוא מבתי העלמין הכנסיתיים הקדומים בירושלים. סמוך לכנסייה נערכו חפירות ארכיאולוגיות ע ״י מ. ברושי (1971). בין השאר נתגלו שלוש רצפות פסיפס של כנסיות מהתקופה הביזאנטית, ו שרידי ישוב יהודי מימי הבית הראשון (המאה ה 7 –לפנה״ס). כן נתגלו בתי אמידים מתקופת בית שני מטויחים בטיח צבעוני.
בתחום בית הקברות הארמני הייתה בעבר חלקה קטנה ששימשה לקבורת קתולים. בין היתר, נטמן כאן ב-1835 כריסטופר קוסטיגן. לאחר מלחמת ששת הימים, נמצאה המצבה על ידי זאב וילנאי שאף קבע אותה בקיר הפנימי של גדר בית הקברות. על המצבה כתוב (מתורגם מאנגלית):

"עצור, ההלך, וקרא לא בלי דמעות! אבן זו מכסה את כריסטופר קוסטיגן, בנו השלישי של סילבסטר קוסטיגן מדבלין, צעיר מוכשר ומקסים. לפי בקשתו של אביו הנוטה למות, למד בקולג' מיינותווד שבהיברניה (אירלנד), הצטיין ביותר במדעי-הרוח. ברצותו לסקור את המקומות הקדושים נתקף קדחת בים האספלט (ים המלח), הובל לירושלים בידי 'שומרוני טוב', ובטיפול מסור ובעמל רב, הובא למנזר הפרנציסקנים. הוא מת ונערך לו טקס קבורה, לפי מנהג הכנסייה הקתולית, בידי אבות המנזר הנכבדים, בשנת הישועה 1835, והוא בן 25 שנה. בנה האהוב, נפטר בארץ נכר, ואמו האוהבת הציבה את המצבה. הו, בן! לו תקבל אותך 'ציון השמימית', מקום שם אין מוות, אין אבל ואין ייסורים, אלא שוררת בו שמחת עולם". 

הקשר ההיסטורי בין העם הארמני וארץ הקודש מתחיל עוד לפני הופעת הנצרות. אפילו לפני זמנם של המלכים הארמנים, 3000 שנה לפנה"ס, מן הטריטוריות של הרפובליקה של ארמניה נמצאו הרבה עובדות וממצאים של קשרי סחר חליפין בין ארמניה, מסופוטמיה וסוחרים ארמנים שהיו להם קשרי ידידות טובים עם סוחרים יהודים.
תחילת הנוכחות הארמנית בארץ הקודש מתוארכת היסטורית לקראת ראשית שנות הנצרות. ישנה עדות היסטורית מתועדת אשר כבר בשנת 254 לספירה בישופים של הכנסייה הארמנית, בשיתוף פעולה עם בישופים של הכנסיות היווניות האורתודוכסיות בירושלים ובאלכסנדריה שבמצרים, היו באופן פעיל מעורבים בתגליות ובאישורם של מקומות קדושים אשר נחשבו ויוחסו כמקומות של פעילותו של ישו המשיח הנוצרי, ובבניית ארמונות עבור שימורם של אוצרות נוצריים קדומים אלו.
ומאז האזורים הללו בקרבת מקום לפטריארכיה הממוקמים בפינה הדרום מערבית של העיר העתיקה בירושלים, מהווים את הרובע הארמני, אשר כיום תופס כשישית מן האזור הגיאוגרפי בתוך חומות העיר העתיקה. עולי הרגל גם בנו בתים, כנסיות ומנזרים באזורים אחרים, חלקם כבר אינם עומדים על תילם כגון שכונת מוסררה, במרחק מאד קרוב מחומות העיר העתיקה ומכאן שבזמן השיא, הנוכחות הארמנית בירושלים כללה כ – 25,000 תושבים.
על פי העדויות ההיסטוריות, כבר במאה השלישית לספירה, הכנסייה הארמנית, תחת הנהגה ממושכת ורציפה של בישופים, לא רק שהחזיקה באופן תקין את מצבם של המקומות הקדושים אלא שגם היה לה תפקיד מכריע בהגנה ובבניית שחזורים מחדש בעקבות הריסתם ע"י צבאות פולשים.
מן המאה ה – 4 ועד למאה ה – 8 לספירה, הנזירוּת תקעה שורשים חזקים בעולם הנוצרי, מהרי אסיה הקטנה ועד לארץ הקודש, חצי האי סיני ומדבריות מצרים. מאחר והנזירות נתפסה כמכובדת מאד בטקסיותה הדתית לאלוהים, היא משך אליה מלומדים, מחנכים ובעלי מלאכה מכל הסוגים. עם זרימתם של אלפי נזירים ועולי רגל מן הערים הארמניות, נוסדו בארץ הקודש מנזרים ארמניים, במיוחד בגבעות שמחוץ לירושלים, ליד ים המלח ובמדבר סיני בדרום. הנזירים הפכו לכוח יצירתי משפיע והיו לחלוצים בהעשרת הכנסייה בעזרת אוצר יקר לאין ארוך של כתבי יד וכתבי גנזך. ההתפתחות של קובץ הדרשות הארמני, המורכב מקבצים רחבי היקף של הגרסאות השונות של הכנסייה הארמנית, מזמורים וחגיגת החגים, לוח השנה הליטורגי ומספר רב של ימי קדושים היה הישג יחיד במינו. אלמנטים אלו ואחרים היו לחלק בלתי נפרד מן המסורת של הכנסייה הארמנית בארץ הקודש וע"י כך הפכו את הפטריארכיה הארמנית לממסד מאד ייחודי ברחבי העולם.
בשל היוקרה של הכנסייה הארמנית שהלכה וגדלה, הבישוף המנהיג של הכנסייה הועלה למעמד של פטריארך מתישהו במהלך המאה החמישית לספירה. הפטריארך הפורמאלי המתועד הראשון של ירושלים נקרא אברהם אשר באמצע המאה השביעית לספירה קיבל כתב זכויות והכרה רשמית מטעם הכאליף הערבי עומאר איבן חאטב משושלת אומאייה (מדמשק). כתב הזכויות מנה את הזכויות והפריבילגיות של הכנסייה הארמנית בארץ הקודש תוך כדי כך שהבטיח לה את שלמותה, תקינותה וביטחונה.
לכשהסתימה מלחמת העולם ה הראשונה וארץ הקודש שוחררה מן הטורקים העות'מאנים ע"י הבריטים, הייתה זרימה רחבה של פליטים ארמניים אשר היו רצויים ע"י הפטריארכיה והם התיישבו במתקנים זמינים. ואלו הם מרכיביו של הפטריארכיה הארמנית של ירושלים—בית הספר, קתדראלת סנט. ג'יימס, הפטריארכיה, הסמינר הארמני, ספריית גלוסטה גולבנקיאן ומוזיאון הלן ואדוארד מרדיג'יאן – ביחד עם האפוטרופסות של המקומות הקדושים – יוצרים ומהווים את מרכזה וליבה של הנוכחות הארמנית בירושלים כיום.
מכאן שהעדה הארמנית הינה העדה העתיקה ביותר בעיר העתיקה ובעלת המסורת הוותיקה בעיר העתיקה. לה ישנם זכויות יסוד מבוססות. העדה אינה מתויירת מספיק ואני מקווה שבמאמר זה עוררתי סקרנות בקרב מורי הדרך שבשאיפה יטיילו יותר לבד או עם אורחיהם באתרים הארמניים שברובע.